Instytut Pamięci Narodowej

Pierwszy raz zobaczyłam Doktora w tramwaju. Nawet nie zwróciłabym uwagi na tego skromnie ubranego pana, stojącego przy wyjściu, gdybym nie usłyszała szeptu: „Patrz, tam stoi Korczak!”.

(Łucja Gold)

„Jestem mistrzem ekonomii wysiłku…” – napisał o sobie Janusz Korczak w styczniu 1942 r. Zdanie to, wplecione w oficjalny tekst kierowany do władz, może być streszczeniem życia człowieka, którego bogatą biografię dałoby się podzielić na kilka nie zależnych ludzkich historii. Dziś powszechna wiedza dotycząca Korczaka często ogranicza się jedynie do pamięci o ostatnich latach jego życia spędzonych w warszawskim getcie i heroicznym marszu wraz z wychowankami i współpracownikami na Umschlagplatz rankiem 5 sierpnia 1942 r. Obraz ten, nad wyraz dramatyczny i jednocześnie poruszający do głębi, przesłania jednak niesprawiedliwie 63 (lub 64) lata życia i pracy. To, że Janusz Korczak nie opuścił dzieci wywożonych przez Niemców do Treblinki, było przecież nieuchronną konsekwencją wcześniejszych wyborów i postanowień, które realizował przez lata w codziennej praktyce wychowawczej i przez różnorodne twórcze aktywności. Jego życie – które jeśli jest rozumiane jako systematyczne planowanie działań, wysiłek ich urzeczywistniania i sukcesy na wielu polach – może inspirować i współcześnie. Korczak pomnik onieśmiela, Korczak człowiek z krwi i kości jest dużo bardziej przyjazny.

בפעם הראשונה ראיתי את הדוקטור בחשמלית. בכלל לא הייתי שמה לב

לאדון הזה הלבוש בצניעות, העומד ליד הדלת, אלמלא שמעתי לחישה:

“תראה עומד שם קורצ'אק”.

לוציה גולד

"אני האלוף בכלכלת המאמץ” – כתב יאנוש קורצ'אק על

עצמו בינואר 1942 . משפט שהוכנס לתוך המכתב הרשמי המיועד

לרשויות יכול לשמש כתמצית חייו של האדם שאת הביוגרפיה

העשירה שלו ניתן לחלק למספר פרקים עצמאיים ונפרדים. היום

הידע הכללי אודות קורצ'אק מצטמצם אך ורק לשנים האחרונות של

חייו, אותן בילה בגטו וורשה ולתהלוכת הגבורה לאומשלאגפלאץ

יחד עם ילדי בית היתומים ועמיתיו לעבודה, בבוקר החמישי

באוגוסט 1942 . תמונה זו היא בעת ובעונה אחת גם דרמטית וגם

מאד מרגשת, מאפילה שלא בצדק על 63 )או 64 ( שנות חיים

ועבודה. העובדה שיאנוש קורצ'אק לא עזב את הילדים שגורשו על

ידי הגרמנים לטרבלינקה הייתה זו בסופו של דבר התוצאה הבלתי

נמנעת של בחירות והחלטות מוקדמות שקיבל וביצע בעבודה

החינוכית היומיומית ובפעילויות יצירתיות במשך שנים. חייו, במידה

שנקבל אותם כתכנון הדרגתי של פעילויות, המאמץ וההישגים

בתחומים רבים, עשויים להוות השראה גם היום. מצד שני קורצ'אק

כאדם בדמות אנדרטה מרתיעה משהו, לעומת זאת קורצ'אק כאדם

בשר ודם ידידותי יותר.